מריה הנלי בלייקמור, 29/1/2013
תורגם מתוך הבלוג danceadvantage.net
לריקוד יחף יש מוניטין גרוע.
"אה, את הרקדנית המודרנית המשונה שרוקדת יחפה כל היום!"
אני אישית לא חושבת שזה משונה כלל, אבל אולי זה בגלל שאני אוהבת לרקוד וללמד יחפה. אני מבינה את ההורים והתלמידים המגיבים כאילו נפלתי מהירח כשאני מסבירה שאנחנו רוקדים יחפים. אני גדלתי עם נעלי ריקוד. נעלי בלט, נעלי ג'אז, נעלי טאפ, נעלי אצבע, ואם יש עוד, רקדתי גם בהן. מובן לחלוטין שתלמידי אוהבים לנעול נעלי בלט לשיעור. בנים ובנות בגיל הרך פשוט אוהבים נעלי בלט! זה חלק בלתי נפרד מחווית הריקוד.
מכיון שמדובר התלמידים צעירים מאוד, אני מאמינה לחלוטין שחווית הריקוד שלמה יותר דווקה כשהם לא נועלים נעלי ריקוד. למה?
Photo by Nichole – Iris Photography
נעליים נופלות או דורשות קשירה כל כמה שניות
בתחילת דרכי היו מקרים בהם הרגשתי שאני משתגעת מקשירת נעליים. ביליתי 15 דקות מכל 45 דקות שיעור רק בקשירה וקשירה חוזרת. לא מומלץ. ביקשתי עצה מחברה שהמליצה לקשור קשר חזר, לחתוך את קצוות השרוך ולהכניס את הקצוות הגזורים לתוך הנעל. גאוני! לא הייתי צריכה לקשור נעליים שוב ושוב מאז.
ועדיין, כמעט בכל שיעור, היה תלמיד שמוריד נעליים או תלמידה שמתלוננת שנעליים מציקות לה. ברגע שרקדנית אחת מורידה נעליים, כולם רוצים להוריד נעליים. ואם אין שמות נוצר בלאגן, ואני צריכה לזכור מי שם נעליים איפה. אוף! ואז אני מוצאת את עצמי במשא ומתן סביב הנעליים. קרה לכן?
מה לעשות? בדרך כלל הייתי אומרת "אם את מורידה נעליים את צריכה להשאר יחפה עד סוף השיעור. אנחנו לא מורידים ונועלים חזרה באמצע." זה נתן להם בחירה.
אבל בסופו של דבר מצאתי שהפתרון הטוב ביותר הוא רגליים יחפות!
תחושות והרצפה
הרבה מהריקוד היוצר דורש מהרקדן לדמיין תחושות של משהו מסויים. אני אישית משתמשת הרבה בשאלה, "קרה לך שנכנס לך בוץ (מיץ, ספגטי) בין בהונות הרגליים?" או "תשים דבק עם כפות הרגליים." אם ילדים נועלים נעליים, קשה להם לדמיין תחושה של משהו בין הבהונות או להרגיש כאילו נמרח להם דבק על כפות הרגליים.
ברגליים יחפות, קל יותר לחוש את הרצפה. הילדים מחליקים ונופלים פחות. קל יותר לבצע פוינט ופלקס, קל יותר לקפוץ, להתגלץ ולהסתובב. כל זה רק כתוצאה מתחושה ישירה של הרצפה.
התפתחות הגוף והנפש
אולי הנקודה החשובה ביותר התומכת בריקוד יחף, היא הזו הדרך הבריאה והנכונה ביותר ללימוד והתפתחות בגיל הרך. במחקר המקדים לכתיבת מאמר זה, מצאתי מאמרים רבים של רופאי כף רגל וקרסול שממליצים בדיוק את אותו הדבר.
טרייסי ביירן, רופאת כף רגל וקרסול המתמחה בטיפול הילדים, מאמינה שנעילת נעליים בגיל מוקדם מדי ביכול להאט ואף לפגוע בהתפתחות ההליכה. "פעוטות מחזיקים את ראשם מורם כאשר הם הולכים יחפים," היא אומרת. "המשוב שהם מקבלים מהרצפה/אדמה משמעו שיש פחות צורך להביט למטה, הורדת הראש היא שגורמת לאיבוד שיווי המשקל וכתוצאה מכך לנפילה." הליכה יחפה, היא ממשיכה, תורמת לפיתוח השרירים והגידים בכף הרגל, שיפור החוזק של קשת כף הרגל, ומשפרת את הפרופריוספציה (המודעות שלנו לאיפה אנחנו ביחס לחלל סביבנו) ותורמת ליציבה נכונה. – מתוך כתבה בעיתון the guardian.
משכנע לא? Barefootin’ הוא מאמר נוסף התומך ברעיון הריקוד היחף – אני אוהבת.
שימו את הכלל בתקנון ותהיו מוכנים להקפיד עליו
סטודיו מסויים שבו לימדתי דרש מהתלמידים לרקוד יחפים, אבל עדיין היו לי ילדים בני 4 ו-5 שהיו מגיעים על נעלים. כשהסברתי ש"בכיתה הזו אנו רוקדים יחפים" הייתם חושבים שנשבר להם הלב.
עובדה: רק בגלל שכתוב בתיאור החוג, לא אומר שאנשים יקראו את התיאור, או יפעלו לפי ההנחיות. תמיד שנאתי לאכזב את הקטנטנים כי ברוב המקרים הם קיבלו נעליים מיוחדות לחוג.
מה לעשות? הפתאיון שלי הוא לתת להם לנעול את הנעליים לחלק המתיחות של השיעור, כשאנחנו יושבים. אני מסבירה שכשנעמוד, הם יצטרכו להוריד נעלים ולשים ליד הדלת כדי שיזכרו לקחת אותם בדרך החוצה. זה כמעט תמיד עובד.
רגליים יחפות בכיף! תראו לי את הלק (גם לבנים!)
אחד הדברים הכי מהנים בריקוד יחף הוא להשוויץ בלק על הבהונות. הם מצביעים של שלי ואז משווים לשלהם. המקרים רבים מגיעים בנים על לק על הבהונות. אני חושבת שזה מגניב לחלוטין, ואפילו עוד סיבה לרקוד יחפים.
מופע יחף
לפני זמן מה, קורה של הבלוג שלי הגיבה שאפילו במופעים שלה הרקדנים לא נועלים נעליים. רגליים יחפות בלבד! היא אמרה שכך היא אוהבת. אני מסכימה. אני מאמינה שזה חוסך הרבה כאב ראש, ובסופו של דבר טוב גם להורים, שלא צריכים לרכוש עוד ועוד נעליים.
קצת על הכותבת – מריה הנלי בלייקמור
מורה לגיל הרך בMaria’s Movers
תומכת נלהבת במחול לגיל הרך, מריה הנלי בלייקמור מלמדת תלמידים מגילאי 18 חודש ועד גיל 6, במשך שישה ימים בשבוע. מריה יוצרת ומיישמת תוכניות לימוד בלט למשפחות צעירות ועבור מערכת הצהרונים של JCC במנהטן. בברוקלין, מריה מלמדת תנועה יצירתית, בלט יצירתי, וכיתות הורים ופעוטות במרכז Dancewave וב- Mark Morris Dance Group. למריה תואר שני בהוראת המחול מאוניברסיטת ניו יורק (2007) ותואר ראשון במחול מאוניברסיטת סליפרי רוק בפנסילבניה (2005). בנוסף היא יושבת בוועדת Dance, לצעירים בניו יורק וחברה בארגון החינוך למחול הלאומי (National Dance Education Organization). מריה היא המייסדת של Maria’s Movers, תוכנית המציעה שיעורי מחול, תנועה ויוגה לגיל הרך. היא כותבת בבלוג Move. Create. Educate. בבלוג זה היא חולקת את רעיונותיה ופיתוחיה בתחום חינוך המחול לגיל הרך.
